❓ שאלה ותשובה הלכה · halacha-qa

🧭

דיבה בלי שקר

שיעור של הרב יהודה טאוב

מהי בדיוק "דיבה"? תשובה למי שטען שרק שקר על הארץ אסור: הראיה משמואל הנביא, משל הסידור הקרוע, והכלל של הרושם הכללי – מה מותר ומה אסור לספר על ארץ ישראל

▶ לצפייה בשיעור ביוטיוב

❓סימן א'שאלה של הגדרה

שאלה1

⚖️ שתי דעות על דיבה

האם כל דיבור רע על הארץ נכלל בה, או רק דיבור מסוים?

✔ תשובה

יש מי שטען שדיבת הארץ אסורה רק כשאומרים שקר; הרב אינו מסכים לכך.

ביאור הדברים

השיעור נאמר בי"ז באלול, היום שבו מתו המרגלים, ולכן הוקדש לשאלה הלכתית אחת מתוך הלכות דיבת הארץ. השאלה פשוטה לשמוע, אבל יש לה השלכות גדולות: מהי בדיוק "דיבה"? האם כל דיבור רע על הארץ נכלל בה, או רק דיבור מסוים?

הרב סיפר שראה פעם חכם אחד שדן בשאלה הזאת, והגיע למסקנה מפתיעה. לדבריו, האיסור לדבר על ארץ ישראל קיים רק כשאדם אומר שקר. מי שמספר דברים נכונים, אין בדבריו איסור כלל.

ומה הייתה ראייתו? המקור לאיסור הוא המרגלים. והתורה אינה מאשימה אותם סתם בכך שדיברו, אלא בכך שהוציאו "דיבה". ודיבה, לפי ההבנה הפשוטה, היא דבר שלא היה ולא נברא. מכאן, אמר אותו חכם, שהאיסור הוא רק על המצאות. מי שמתאר את המציאות כמו שהיא, אינו מוציא דיבה.

הרב אמר בפירוש שאינו מסכים עם המסקנה הזאת, ובשיעור הסביר למה. אבל לפני כן הוא הציג את הטענה במלוא כוחה, כי יש לה בסיס יפה בפסוקים עצמם.

📜 מקורות ולשונות שהובאו בתשובה

  • "דיבה"
שאלה2

📖 היכן נאמרה המילה "דיבה"

היכן נאמרה המילה "דיבה"

✔ תשובה

התורה כותבת "ויוציאו דיבת הארץ" רק על החלק שבו אמרו המרגלים דבר שאינו נכון.

ביאור הדברים

כדי להבין את טענתו של אותו חכם, צריך להסתכל היטב בפסוקים בפרשת שלח. כשהמרגלים חוזרים, התורה מספרת את דבריהם בשני שלבים.

בשלב הראשון הם מספרים מה ראו: "וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ. אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ". הם מוסיפים שהערים בצורות ושראו שם ילידי הענק. כל אלה דברים שהיו באמת. ובחלק הזה לא נאמרה המילה "דיבה".

רק אחר כך מגיע השלב השני: "וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא". כאן כבר מדובר בדבר שאינו נכון. הארץ אינה אוכלת את יושביה.

הנה, אמר אותו חכם, התורה עצמה מחלקת. כל זמן שהמרגלים דיברו אמת, אפילו דברים קשים, התורה לא קראה לזה דיבה. רק כשהתחילו לשקר, נאמר "ויוציאו דיבת הארץ". ואם כך, האיסור הוא רק על שקר.

זו קריאה יפה של הפסוקים. אבל השאלה האמיתית היא אחרת: מה נחשב שקר? וכאן הביא הרב ראיה מן הגמרא.

📜 מקורות ולשונות שהובאו בתשובה

  • "וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ. אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ"
  • "דיבה"
  • "וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא"
  • "ויוציאו דיבת הארץ"

🌗סימן ב'חצי אמת

שאלה3

🐂 "לזבוח לה' באתי"

מה אמר לו הקדוש ברוך הוא?

✔ תשובה

שמואל הנביא אמר דבר אמת, ובכל זאת הגמרא קוראת לזה שינוי מן האמת.

ביאור הדברים

בגמרא מובא דין מפורסם: מותר לאדם לשנות מן האמת מפני השלום. והרב הדגיש שיש אומרים שלא רק מותר, אלא אפילו מצווה. ומה הראיה לכך? הגמרא מביאה אותה מסיפור על שמואל הנביא.

הקדוש ברוך הוא ציווה את שמואל ללכת לבית לחם ולמשוח את דוד למלך. שמואל חשש: "אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי". שאול עדיין מלך, ואם ישמע שמושחים מלך אחר במקומו, הוא עלול להרוג את הנביא.

מה אמר לו הקדוש ברוך הוא? "עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַה' בָּאתִי". קח איתך עגלה, ואם ישאלו אותך מה אתה עושה כאן, תאמר שבאת להקריב קרבן.

ומכאן לומדת הגמרא שמותר לשנות מפני השלום. אבל כאן נשאלת שאלה גדולה. איפה בדיוק שמואל שינה? הוא באמת לקח עגלה, והוא באמת הקריב אותה. כל מילה שאמר הייתה נכונה. הוא לא אמר שום דבר שלא קרה.

ובכל זאת הגמרא מביאה את הסיפור הזה כראיה לשינוי מן האמת. כלומר, בעיני חז"ל מה שאמר שמואל נחשב שינוי, אף שלא הייתה בו מילה אחת של שקר.

📜 מקורות ולשונות שהובאו בתשובה

  • "אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי"
  • "עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַה' בָּאתִי"
שאלה4

🙈 כשמסתירים את העיקר

כשמסתירים את העיקר

✔ תשובה

מי שאומר דברים נכונים וגורם לשומע להבין דבר לא נכון, הגמרא קוראת לזה שינוי מן האמת.

ביאור הדברים

התשובה, הסביר הרב, היא דבר יסודי. שמואל אכן בא לזבוח, אבל זו לא הייתה המטרה העיקרית. העיקר היה למשוח את דוד, ואת העיקר הזה הוא הסתיר. מי ששמע אותו הבין שהוא בא רק בשביל הקרבן, ונשאר עם תמונה לא נכונה.

מכאן רואים בגמרא במפורש: שקר אינו רק להוציא מן הפה מילים שאינן נכונות. גם מי שאומר דברים נכונים, אבל מעלים את העיקר וגורם לשומע להבין דבר אחר מן המציאות, עושה מעשה של שקר. במקרה של שמואל זה היה מותר, כי היה זה מפני השלום ובציווי ה'. אבל ההגדרה עצמה ברורה.

לדבר הזה יש שם בהלכה: גניבת דעת. אדם שגונב את דעתו של חברו, כלומר גורם לו לחשוב דבר שאינו נכון, עובר על איסור. ובגמרא יש הלכות רבות בעניין הזה, עד כדי כך שאסור לגנוב אפילו את דעתו של גוי.

אם כן, גם אם נאמר כמו אותו חכם שדיבת הארץ היא רק שקר, השאלה היא מה נחשב שקר. והתשובה של הגמרא היא שגם אמת חלקית, שיוצרת רושם כוזב, נכללת בזה.

שאלה5

🚌 האוטובוס לאפרת

האוטובוס לאפרת

✔ תשובה

"אני נוסע לאפרת" יכול להיות אמת בכל מילה ושקר בכל המשמעות.

ביאור הדברים

הרב המחיש את הדבר בדוגמה יומיומית. אדם עולה לאוטובוס, ומכר שיושב לידו שואל אותו: לאן אתה נוסע? והוא עונה: לאפרת. בפועל הוא נוסע לירושלים, אבל אינו רוצה לספר לו את זה.

האם הוא שיקר? הוא יכול לטעון שלא. הרי האוטובוס עובר באפרת בדרכו לירושלים, ולכן הוא באמת נוסע גם לאפרת. כל מילה שאמר נכונה.

אבל כל אחד מבין שזה לא בסדר. השואל רצה לדעת לאן חברו הולך, והתשובה נתנה לו מידע לא נכון. הוא יורד מן האוטובוס ובטוח שחברו נוסע לאפרת. מבחינתו, נאמר לו שקר.

זו בדיוק ההגדרה שעולה מן הגמרא. השאלה אינה אם כל מילה ומילה נכונה בפני עצמה. השאלה היא מה מבין השומע בסוף. אם השומע מבין דבר שאינו נכון, והמדבר יודע זאת ומתכוון לכך, הרי זה שקר, גם אם לא יצאה מפיו מילה אחת שאינה אמת.

ועכשיו, כשההגדרה הזאת ברורה, אפשר לחזור לדיבת הארץ ולראות איך היא נראית שם.

📿סימן ג'משל הסידור

שאלה6

🎁 המתנה של העשיר

מה כבר הביא העשיר?

✔ תשובה

בחור בר מצווה סיפר רק אמת על המתנה, וכולם צחקו על העשיר.

ביאור הדברים

כדי להבין את ההגדרה בדיבור על אחרים, הביא הרב משל. לבר מצווה של בחור אחד הגיע עשיר גדול, והביא מתנה עטופה בעטיפה יפה. כולם היו סקרנים: מה כבר הביא העשיר?

למחרת התאספו הילדים סביב חתן הבר מצווה ושאלו אותו מה קיבל. והוא ענה: קיבלתי ממנו סידור ישן נושן. הדפים כמעט נופלים, הוא כולו קרוע. זה מה שהוא נתן לי.

כולם פרצו בצחוק. זה מה שהביא העשיר? איזה קמצן! סידור ישן וקרוע, כשהוא יכול היה לקנות כל מה שירצה.

אבל דבר אחד הבחור לא סיפר. הסידור הזה היה שייך לאריז"ל. האריז"ל בעצמו התפלל מתוכו. והבחור ידע זאת היטב, ובכל זאת בחר שלא להזכיר את זה.

השאלה שהציג הרב למשתתפים הייתה: האם הבחור הזה שיקר? והאם מה שאמר הוא לשון הרע על העשיר? לכאורה כל מה שאמר נכון. הסידור באמת ישן, באמת קרוע, והדפים באמת עומדים ליפול.

שאלה7

💎 כמה שווה דף אחד

כמה שווה דף אחד

✔ תשובה

סידור שהאריז"ל התפלל ממנו אינו מתנה זולה, אלא אוצר שקשה לשער את ערכו.

ביאור הדברים

כדי שיהיה ברור עד כמה הבחור הסתיר, תיאר הרב את ערכם של כתבי יד כאלה. הוא סיפר על אדם שעסק בזיהוי כתבי יד עתיקים והייתה לו מומחיות גדולה בתחום. לפי מה שסיפר, כשנמצא ספר שכתב רבי חיים ויטל בעצמו, תלמידו של האריז"ל, לא מכרו אותו כספר שלם. פירקו אותו ומכרו כל עמוד בנפרד. ועל עמוד אחד שילמו בערך עשרת אלפים שקלים.

ואם על עמוד אחד בכתב ידו של התלמיד משלמים סכום כזה, מה שווה סידור שלם שהאריז"ל עצמו התפלל ממנו? קשה בכלל לשער. הרב אמר שהמחירים של דברים כאלה אינם נתפסים, ושגם כתבי יד של גדולים אחרים, כמו הרמח"ל, נמכרים במחירים עצומים.

כלומר, העשיר לא היה קמצן. להפך. הוא נתן לבחור מתנה יקרה מכל מה שאפשר לקנות בחנות. ודווקא החלק הזה, החלק שנותן לכל הסיפור את משמעותו, הוא מה שהבחור השמיט.

וכך, בלי לומר מילה אחת של שקר, הוא הפך את הנדיב הגדול שבאורחים לקמצן שכולם צוחקים עליו.

שאלה8

🔑 זו ההגדרה של דיבה

זו ההגדרה של דיבה

✔ תשובה

להוציא דיבה פירושו לגרום לשומע להבין דבר שאינו נכון, גם בלי לומר שקר.

ביאור הדברים

המשתתפים בשיעור הסכימו: מה שעשה הבחור הוא לשון הרע, ואפילו הוצאת שם רע. והרב הוסיף שזו בדיוק ההגדרה של "מוציא דיבה". אין הכוונה דווקא שאדם אומר שקר. ההגדרה היא שמי ששומע את דבריו מבין דבר מעוות, דבר שאינו נכון.

אחד המשתתפים הגדיר זאת יפה: אם השומע מבין את ההפך מן המציאות, זו דיבה. הבחור לא אמר שהעשיר קמצן. אבל הוא סיפר את הסיפור באופן שכל השומעים הבינו שהעשיר קמצן. הוא יצר רושם, והרושם הזה היה שקר גמור.

ומכאן חוזרים לשאלה שבה פתח השיעור. אפשר אולי להסכים עם אותו חכם שהאיסור הוא דווקא "להוציא דיבה", כמו שכתוב בפסוק. אבל דיבה אינה רק שקר במילים. דיבה היא לתת רושם רע ושקרי על הדבר. מי שמספר על ארץ ישראל רק את הדברים הקשים, ומשאיר את השומע עם תמונה כוזבת של הארץ, מוציא דיבה, גם אם כל פרט שאמר נכון.

וזה גם מה שעשו המרגלים כבר בחלק הראשון של דבריהם. הם סיפרו עובדות, אבל סידרו אותן כך שכל העם יצא בטוח שאין טעם להיכנס לארץ.

📜 מקורות ולשונות שהובאו בתשובה

  • "מוציא דיבה"
  • "להוציא דיבה"

🖼️סימן ד'הרושם הכללי

שאלה9

🌡️ שלושים וחמש מעלות

אבל מה הוא לא סיפר?

✔ תשובה

"היה חם כל הזמן" יכול להיות אמת, ובכל זאת לצייר את הארץ כמקום שאי אפשר לחיות בו.

ביאור הדברים

אחרי ההגדרה הביא הרב כמה דוגמאות, רובן ממקרים שקרו באמת. הראשונה: אדם חוזר לחוץ לארץ מביקור בארץ ישראל. שואלים אותו איך היה, והוא עונה: מהרגע שהגעתי ועד שעזבתי, כל הזמן שלושים וחמש מעלות. חום בלתי נסבל. לא יכולתי לזוז כל היום.

האם הוא שיקר? אולי לא. אולי באמת היה חם בימים שבהם ביקר. אבל מה הוא לא סיפר? הוא לא סיפר שכמעט בכל בית ובכל בית כנסת יש מזגן. הוא לא סיפר שהחום הכבד הוא רק כמה חודשים בשנה, ושרוב השנה מזג האוויר בארץ נעים. הוא לא סיפר שגם קור כבד אין כאן, לעומת המקומות הקרים שמהם באו רבים מן השומעים.

ומה נשאר בלב השומעים? שארץ ישראל היא מקום של חום בלתי נסבל, שאי אפשר לחיות בו. זו התמונה שנוצרה, והיא אינה נכונה.

זה נקרא להוציא דיבה. לא בגלל המילים עצמן, אלא בגלל הרושם הרע והכוזב שהן יוצרות על הארץ.

שאלה10

📣 המתרים והפיגועים

הרב, אתה יודע מה זה ארץ ישראל?

✔ תשובה

גם מי שתיאר את הסכנות בארץ למטרה טובה, יצר רושם שהרחיק יהודים ממנה.

ביאור הדברים

הדוגמה השנייה היא סיפור שהיה. אדם יצא לחוץ לארץ כדי לאסוף כסף, ומטרתו הייתה טובה: לאסוף תרומות לצורכי ביטחון. כדי לשכנע את השומעים לתרום, הוא תיאר להם בפרטי פרטים כמה המצב בארץ קשה. יש פיגועים, יש פחד ברחובות, יש מחבלים, המצב בדרום קשה.

יום אחד קיבל רב הקהילה שם טלפון דחוף. בני הקהילה ביקשו ממנו לבוא מהר. מה קרה? אחד מבני הקהילה החליט שהוא רוצה לעלות לארץ ישראל, ובני משפחתו היו בטוחים שיצא מדעתו.

הרב שמע ואמר: הלוואי עליי! איזו ברכה! והם השיבו לו בתדהמה: הרב, אתה יודע מה זה ארץ ישראל? שמענו כאן מה קורה שם. פיגועים כל היום, אנשים מתים.

הרב הציע להם לעשות חשבון פשוט: באיזה מקום מתים יותר אנשים באלימות ובתאונות, אצלכם או שם? והתברר שהסיכון במקום שבו ישבו אינו קטן יותר.

שאלה11

📘 לספר גם את הקשיים

ומה עם מי שבאמת היה לו קשה בארץ?

✔ תשובה

מותר לספר על קשיים בארץ, כל עוד התמונה הכללית שנוצרת היא אמת.

ביאור הדברים

המסקנה מסיפור המתרים: אותו אדם אולי לא שיקר. ייתכן שכל פרט שסיפר היה נכון. אבל הוא יצר רושם שארץ ישראל כולה סכנה, עד כדי כך שאנשים כבר לא רצו לעלות. גם אם כל עובדה בנפרד היא אמת, אם התמונה הכללית שקר, זו הוצאת דיבה.

ומה עם מי שבאמת היה לו קשה בארץ? על זה הביא הרב את הרמב"ם, שהגיע לארץ ישראל ולא נשאר בה. הוא לא הסתיר שעזב, אבל כשהזכיר את ביקורו, ניכרו בדבריו אהבתו לארץ והשמחה שבה בא אליה. כך אפשר לספר גם על קושי, בלי לתת לשומע רושם שלילי על הארץ.

הרב סיפר גם על חבר שכתב ספר באנגלית על חוויות של עולים מאמריקה, כדי לעודד עולים נוספים. בתחילת הדרך יש קשיים: שפה חדשה, עבודה אחרת, הרגלים שונים. הוא שאל אם מותר לכתוב גם על הקשיים. והתשובה הייתה: אם הרושם הכללי שעולה מן הספר הוא שכדאי לעלות ואפשר להתמודד, אין בזה איסור. אין צורך להעלים קשיים. האיסור הוא לספר רק את הרע.

🧩סימן ה'תמונה שלמה

שאלה12

🧩 תמונה שלמה

תמונה שלמה

✔ תשובה

מי שסיפר רק על חילולי השבת ולא על המקומות שבהם שמרו תורה, הוציא דיבה.

ביאור הדברים

הרב הזכיר גם את הסיפור הידוע על השליח שסיפר בפני גדול הדור על המצב הרוחני הקשה בארץ, ונענה: "גם המרגלים דיברו אמת". והוא הסביר מה היה חסר בדבריו. אילו היה מספר שבירושלים ובכמה יישובים אחרים יש קהילות של שומרי תורה ומצוות, ושיש גם מקום שבו אין שומרים ולכן כדאי להיזהר ממנו, זה היה בסדר. אבל הוא סיפר רק על המקומות הקשים, ויצר רושם שכל הארץ כך.

וכך היה, אמר הרב, בשנים שלפני השואה. רבים חזרו מן הארץ וסיפרו שיש בה הרבה מחללי שבת. הם לא שיקרו. אבל הם לא סיפרו שיש בה גם מקומות רבים שבהם מי שרוצה לשמור שבת יכול לחיות בשקט. הרב הזכיר יישוב אחד שבראשיתו היו רוב תושביו שומרי שבת, והביא מסמך מאותה תקופה שבו ביקשו חלקה לתלמוד תורה וכתבו שתשעים ותשעה אחוזים מן התושבים שומרי שבת.

אבל הסיפורים החלקיים עשו את שלהם, ורבים לא עלו. הם לא שיקרו, אבל לא סיפרו תמונה שלמה, וזה עצמו נקרא להוציא דיבה.

📜 מקורות ולשונות שהובאו בתשובה

  • "גם המרגלים דיברו אמת"
שאלה13

🚫 מה אסור לומר

מה אסור לומר

✔ תשובה

אסור לספר סיפור חד צדדי, להכליל, או להשמיט בכוונה את הטוב.

ביאור הדברים

בסוף השיעור סיכם הרב את ההלכות המעשיות שעולות מן ההגדרה הזאת. מה אסור?

אסור לספר סיפור חד צדדי. מי שמתאר רק את הקשיים, ומשאיר את השומע עם תמונה שאינה נכונה, עובר על האיסור.

אסור להכליל. מי שאומר "בארץ הכל יקר" או "בארץ אי אפשר לחיות מרוב חום" לוקח עניין אחד והופך אותו לתכונה של הארץ כולה.

ואסור להשמיט בכוונה את הטוב. מי שיודע שיש מזגנים, שרוב השנה נעים, ששכר העבודה מותאם למחירים, ובוחר שלא לספר זאת, עושה בדיוק מה שעשה הבחור עם הסידור.

הרב הוסיף דוגמה מעולם התורה עצמו. מי שמספר שבמקום מסוים בארץ אין תורה ואין שמירת מצוות, ומתאר רק את החורבן הרוחני, יוצר רושם של חורבן. גם זה אסור.

לכן לפי ההגדרה הזאת אסור לומר שבארץ חם בלתי נסבל, שהמצב הביטחוני נורא, שהכל יקר או שכולם מחללי שבת ויש הפקרות. לא בגלל שכל אחד מן הפרטים שקר, אלא בגלל שהתמונה שנוצרת מהם היא שקר על הארץ.

📜 מקורות ולשונות שהובאו בתשובה

  • "בארץ הכל יקר"
  • "בארץ אי אפשר לחיות מרוב חום"
שאלה14

✅ מה מותר לומר

מה מותר לומר

✔ תשובה

מותר לומר עובדות, ואפילו קשות, כשהן נאמרות בהקשר הנכון ובתמונה מאוזנת.

ביאור הדברים

ומה מותר? הרבה דברים, וזה חשוב לא פחות. אין איסור לומר לתושב הארץ "חם היום". זו עובדה, וגם אין בה דבר שיוצר רושם רע על הארץ. הבעיה מתחילה רק כשאדם חוזר לחוץ לארץ ומתאר את הארץ כולה כמקום שאי אפשר לחיות בו מרוב חום.

כך גם בשאר הדברים. אדם יכול לספר לחברו שהכביש מקולקל. ואפשר אף לומר שקשה, כשבאמת קשה, ובלבד שמזכירים גם את הקדושה ואת הטוב.

הרב נתן דוגמאות לניסוח מאוזן: בקיץ חם, אבל יש מזגנים. יש אתגרים ביטחוניים, אבל החיים מתנהלים כרגיל. יש דברים יקרים, אבל המשכורות בהתאם. יש קשיים, אבל יש גם התחזקות רוחנית. בניסוח כזה אין איסור.

הכלל הוא: התורה אסרה להוציא דיבה, ודיבה היא לתת רושם רע ושקרי על הארץ. מי שמספר אמת שלמה, אינו מוציא דיבה.

והרב סיים בדברי הכוזרי, שהגאולה תבוא כשנהיה הפך המרגלים: "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ". כשנאהב את הארץ עד אבניה ועפרה.

📜 מקורות ולשונות שהובאו בתשובה

  • "חם היום"
  • "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ"

לא נמצאו שאלות מתאימות

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה